אני רואה עכשיו את כל חייך. יכולת מפוקפקת, דבר מוחלט, קשה ונורא. אני מדמה, נודד ומדלג במחשבות. מדמיין אותך מינקותך דרך נעוריך, נהנה מעלומיך ומתעלם מיום מותך.
בין לבין חוזרת אותה הבנה מקפיאה ומזעזעת. מגלה לי את האויב. הרי את מתה, את אינך.
איני יודע מה לעשות כשהנשמה כואבת. עומד מול הבנה הבלתי נתפסת, שהרי גם אם אצליח לאסוף את כל אשר אני יכול לא אוכל לבנות אותך מחדש. אני מחפש אותך, כדי שתחיי כאן ועכשיו. כדי שלא תמותי עוד לעולם, לא כל עוד אני קיים.
שוב הכאב עולה מתוך הבטן. משתלט עלי ברגע. מכווץ את פני ואגרופי וממלא אותי בזעם. נחשול עולה מתוך גופי ונעצר תמיד בין העיניים. הוא עובר דרכי, משקף את חולשתי ולועג לי על אוזלת ידי. הוא מאט ומתרכז מאחורי המצח ומחכה.
שהוא מרפה קצת אני קורא לך. מתוכי משהוא עונה לי. שוב אני רואה אותך. אני מביט בך ובוכה.
אזכרה שנה שישית/ נסי חברים יקרים. שש שנים עברו מאז שרוניתי האהובה הלכה מאיתנו. ביום שלישי ה- 21.6.16 בשעה 18:00 נערוך אזכרה לרוניתי בבית העלמין בקרית טבעון. אחר כך נעלה לבית של אברהם ורינה גוליק להעלות זכרונות.
אזכרה שנה שישית/ נסי חברים יקרים. שש שנים עברו מאז שרוניתי האהובה הלכה מאיתנו. ביום שלייי ה- 21.6.14 בשעה 18:00 נערוך אזכרה לרוניתי בבית העלמין בקרית טבעון. אחר כך נעלה לבית של אברהם ורינה גוליק להעלות זכרונות.
רונית האחת/ ליאור
אני לרגע שואל את עצמי "מי אני שאכתוב על רונית, היפה האדומה, החיפאית החייכנית", אבל אני תופס את עצמי וזוכר את נוכחותה בחיי. היא הייתה חברה טובה של שרון והוא הכיר לי אותה. החיוך שלה לא מש ממני. ופניה מולי כל אימת שאני יושב מול המחשב מאחר ומעליו יש לי איור של ילד עם כלב על אי בודד. כך רונית ראתה אותי.
לא ראיתי את רונית הרבה אבל בהחלט כאשר ראיתי אותה או שוחחתי איתה בטלפון ודנתי איתה על החיים, על הציורים, על הנוף האין סופי בורמונט, ידעתי שהמיוחדות שלה היא כזו שאי אפשר למצוא שוב. מה פתאום החלטת ללכת פתאום?
הייתי בלוויה של רונית. לא יכולתי להאמין. כל החברים אסופים ומהודקים. אף אחד לא מאמין. כך עד היום. אני מדבר עם שרון ושואל אותו, איפה רונית. את מספר הטלפון לא אוכל למחוק מספר הטלפונים ובסקייפ אני לפעמים מחכה שהיא תגיד לי, "ליאורי, מה נשמע, מתי נפגשים".
I can't afford to watch you walk away These games you play are bringing me down If you could see, all of this sorrow in me I've got to believe you'll stick around
If I'd known then, would I know now? If I'd known then, would I know now?
Love, love, love Love, love, love Love, love, love Love, love
My life goes on slowly without you I move through space and time I feel the air heavy upon my skin And wonder if I'll see you again
If I'd known then, would I know now? If I'd known then, would I know now?
Love, love, love Love, love, love Love, love, love Love, love
If I'd known then, would I know now? If I'd known then, would I know now?
Love, love, love Love, love, love Love, love, love Love, love
חברות וחברים. שנה ללכתה של רונית יקירתנו. ב.ה ביום חמישי ה-30 ביוני בשעה 18:00 נעלה לקברה ונערוך לה אזכרה. כשעה מאוחר תיפתח בבית יד לבנים בקריית טבעון תערוכה של ציורים ואיורים פרי ידה. נשמח לראותכם.
את רונית הכרתי 14 שנים, אבל לא ידעתי את זה. לא ידעתי שזה קצוב. רונית היתה ברשימת הפנסיה שלי, חברה לשנים ארוכות. סמכתי עליה, כי היא צעירה ממני, ואת החוויות שעברנו ואת הסודות שחלקנו ואת כל העושר האינטימי הזה שהיה בינינו ולא יסופר אגרתי בנפשי וחשבתי איך ישתבח עם הזמן כדי לערסל אותנו בשנים ארוכות של זיקנה משותפת.
אבל הקוביות נפלו על 14 שנים.
לאן אוליך את כל זכרונותי, אין לי עם מי לחלוק אותם. רק איתך רונית, ואת אינך. אז כתבתי את הקטע הבא, הספד שמדבר על חסרונך, והעונג שהיית לי בחייך ביני ובינך מה הוא? ואת מתך קבור.
שנים יעברו ואני אלמד כנראה לרסן את הדחף העולץ, שחוטף ממך את הריכוז בעבודה ומשתטה במחשבה הרגילה מה נשמע עם רונית ואולי אכתוב אימייל לשמוע מה קורה ואז אתה נחמץ ומה קורה לך כי אי אפשר, וכבר מזמן אי אפשר, אתה מזכיר לעצמך בעריצות את הימים ההם של אחרי מותה, ומתנער מזה בזעף אל הזמן ההוא שבו הכל היה אפשר, ורגע זכרון מתוק ניאות להופיע ולרקוד את ריקוד שבעת הצעיפים ולענג בזיו רגעי-נצחי של עדינות שמתפשטת ונמתקת בחלוף הזמן, עד שאדון הדמיונות יקצוב את החלום וימסוך את מרירות האובדן על החזיון ואתה תתמרד ותגיד מה יש לי להפסיד, למה לי הלענה הזו, דווקא אצלול לתוך הנעימות של אותו רגע מהבהב, שכבר עברו שנים מאז, והוא מאיים לאבד מכוחותיו, מוכה מכוח האמת שלא תסכים לשום ויתור: רונית איננה, ואין לך למי לכתוב.
נוחי בשלום על משכבך אישה ויוצרת מדהימה/ קובה לקריאה
נוחי בשלום על משכבך אישה ויוצרת מדהימה/ קובה
את רונית הכרתי במסיבת פורים לפני מספר שנים (היא התחפשה לעציץ חמוד). יצאנו תקופה מאוד קצרה אך נשארנו בקשר טלפוני מידי כמה חודשים. לפני מספר חודשים התקשרתי אליה לשאול בשלומה ואז היא ספרה לי שיש לה סרטן ושהיא בטיפולים, אבל שיש הטבה במצבה. היום בבוקר הלכתי כהרגלי לתרום טסיות דם (מרכיב דם שנותנים לחולי סרטן שעוברים כימותרפיה) ופתאום חשבתי על רונית. נכנסתי עכשיו לפרופיל שלה בפייסבוק כדי לשלוח לך הודעה מחזקת ולדרוש בשלומה רק כדי לגלות שהיא נפטרה לפני שבוע. רונית הייתה בחורה מדהימה ויצירתית עד מאוד. נוחי בשלום על משכבך.ואם את יכולה, תאיירי לנו משהו בעננים כדי שנדע שטוב לך שם למעלה.
את רונית הכרתי לפני כמה שנים. היה לנו קשר רומנטי מאוד קצר ולאחריו חברות וידידות ארוכה הרבה יותר. ליוויתי את רונית בכמה דברים משמעותיים בחייה ולצערי, גם במחלתה ובמותה. קשה לי לתפוס שהדיאלוג הקסום בינינו נגמר שלא נלמד האחד מהשניה ולהיפך. שלא נהנה מהחברות הטובה הזו. המחשבות והרגשות עדיין לא ברורים לי אבל המלים התחברו לי יחד מתוך מחשבותי הקרועות.
לקריאה
סגור
